סקירת חקיקה ופסיקה – אפריל 2017

שעת הורות – חוק עבודת נשים (תיקון מס’ 56), תשע”ז – 2017 – עובדת או עובד שמועסקים במשרה מלאה כנהוג במקום עבודתו או במשרה שהיקפה 176 שעות בחודש לפחות,  הנמוך מהם, זכאים לשעת הורות. האמור חל גם על מי שטרם חלפו 4 חודשים מתום תקופת הלידה  ; ס.ח. 2620 מה- 30.3.17).

חופשת לידה – חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע”ז – 2017 – התיקון קובע, בין היתר, שחופשת הלידה המזכה בדמי לידה מוארכת ל- 15 שבועות וכי עובד רשאי לקחת חופשת לידה של 7 ימים המזכה בדמי לידה במהלך תקופת הלידה וההורות ובמקביל לבת זוגו בתנאי שבת זוגו הסכימה בכתב לותר על דמי הלידה להם היא זכאית בגין השבוע ה- 15 (ס.ח. 2624 מה- 2.4.17).

עבודה בישיבה – חוק הזכות לעבודה בישיבה (תיקון מס’ 3), התשע”ז – 2017 – התיקון קובע, בין היתר, שהחל מה- 3.10.17 על מעסיק של מאבטח (מי שמבצע תפקידי שמירה או אבטחה) להעמיד לרשות המאבטח עמדה מקורה ומוצלת המספקת הגנה משמש ומגשם שבה יש אמצעי חימום וקירור הולמים (להלן – עמדת שמירה ראויה), יבטיח גישה לנקודת חשמל ומים ויקצה מקום שבו יוכל המאבטח לשים חפצים אישיים ויבצע התאמות בסידור העבודה כך שהמאבטח יוכל לעשות בהן שימוש.

החובה להעמיד עמדת שמירה ראויה למאבטח שהוא עובד קבלן כ”א תחול על המעסיק בפועל או מזמין השירות.  

קבלן כ”א וקבלן שירות לא יציבו מאבטח בעמדה שאינה עמדת שמירה ראויה (ס.ח. 2628  מה- 3.4.17).        

בית הדין הארצי לעבודה פסק:   

1.      גמול שעות נוספות –  “גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו”חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, . . .” (ע”ע 47715-09-14 עוזי ריעני נ’ אליאסי שיווק בע”מ  ואח’ (פס”ד מה- 29.3.17)).

2. אי העדת עד – ” . . .  שאין לקבוע כלל גורף שלפיו אי העדת עד שבינו לבין אחד מבעלי הדין שוררים יחסי עובד ומעסיק ייזקף בהכרח לחובת בעל הדין שלא זימן אותו לעדות. משמע – אין להסיק באופן גורף כי יהיה זה “אך טבעי לצפות” שבעל הדין יזמין בכל מקרה לצורך מתן עדות רלוונטית עד כאמור ואין לשלול באופן גורף את האפשרות “הטבעית” לא פחות, כי הוא עשוי להירתע או לחשוב פעמיים לפני שיחליט לזמן עד אשר בינו לבין העד או בין העד לבין בעל הדין היריב  שוררים יחסים של עובד ומעסיק. מידת הריכוך של החזקה תלויה במכלול של נסיבות ובכלל אלה: בטיב יחסי המרות ובמידת התלות שבין בעל הדין לבין העובד העשוי להיקרא להעיד; באופי המחלוקת שבה יידרש העד להעיד; במידה שבה עשויה העדות לפגוע במרקם היחסים שבין העד למעסיקו ובנושא העדות שהוא צפוי ליתן; במידת הרלוונטיות של העדות ואף בהיקף התביעה וסכומה. כך למשל, אין לשלול את האפשרות שלפיה, בעל הדין יימנע, “באופן טבעי” מלזמן עד כאמור  ולהעמיד אותו “בין הפטיש לסדן”, ככל שתרומתו לבירור המחלוקת תהא  קטנה  או ככל שמדובר במחלוקת בעלת משמעות כספית זניחה יחסית או ככל שתוכן העדות עשוי לפגוע פגיעה אנושה במרקם יחסי העבודה שבין הצדדים. נסיבות אשר בית הדין רשאי ואף נדרש להתחשב בהן על מנת להעריך את המשמעות של אי העדת עד רלוונטי, תוך חריגה או ריכוך של החזקה המקובלת בהקשר זה” (ע”ע 14984-03-13 שלמה ניסן נ’ בר-בורגר בע”מ (פס”ד מה- 3.4.17)).

3. תקנון שירות עובדי הוראה –  “תקנון שירות עובדי הוראה המתפרסם על ידי משרד החינוך באתר האינטרנט הרשמי של המשרד הוא בגדר ראייה להוכחת תנאי השכר של עובד הוראה בחינוך הרשמי.” (ע”ע 8828-10-13 רשת הגנים של אגודת ישראל נ’ חוה הורביץ ואח’ (פס”ד מה- 4.4.17)).

4.      מצילים – בדיקות רפואיות – בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור של מספר מצילים מעיריית תל אביב, עירית נתניה ועיריית ראשון לציון על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שלא להוציא צו זמני נגד ההוראה בהסכם הקיבוצי מספטמבר 2016 המחייבת את מצילי דור ב’ לעבור בדיקות רפואיות לבדיקת כישרותם לעבודת ההצלה טרם פתיחת עונת הרחצה ופסק:

פגמים דיוניים – “. . . הבקשה לוקה בהיבטיה הדיוניים: ראשית, לבקשת רשות הערעור דנן צורפו שני מצילים (שמספרם 19 ו 21), אשר לא היו צד להליך בבית הדין קמא. צירוף בעל דין שלא היה צד בהליך המקורי להליכי הערעור טעון רשות בית הדין, ובענייננו לא התבקשה רשות כאמור וממילא לא ניתנה. פגם זה אינו טכני, שכן כפועל יוצא מכך שהצירוף נעשה בדרך זו לא ניתנה הדעת לכך שהרשויות המקומיות בהן מועסקים המצילים  לא צורפו כצד להליך. בכך טמון סיכון לתקלה, שכן אין מקום לקיים דיון בעניינם ללא צירוף מעסיקתם. מטעמים אלה נמחקים המשיבים 19 ו – 21 מן הבקשה. שנית, לא היה מקום להימנע מצירוף מי שהיו צד להליך בבית הדין קמא כצד לבקשה דנן. אם וככל שאלה לא חפצו לערער על ההחלטה שניתנה היה מקום לצרפם כמשיבים, ולו פורמליים, ברוח תקנה 90 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ”ב – 1991, או לבקש רשות למחיקתם. שלישית, לא היה מקום להגיש – ללא קבלת רשות – בקשת רשות משותפת בנוגע לשתי החלטות שניתנו במועדים שונים בשני תיקים שונים, שלא אוחדו באותה העת (אלא מאוחר יותר), וזאת הגם ששאלות משפטיות משותפות מתעוררות בהן.  רביעית, ובשלב זה הערה זו צופה בעיקרה פני עתיד, על פני הדברים נראה כי אין מחלוקת שרשויות מקומיות המעסיקות מצילים שהינם צד לתביעה צריכות להיות צד להליכים בבית הדין קמא, ואין מקום לברר את התובענה בהעדרם. בבקשה הראשונה – על פני הדברים לא צורפו כלל המעסיקים הרלבנטיים, ואלה אף לא היו צד בפני. . . ”

שיהוי – ” . .  ומכאן לנפקות עיתוי הגשת הבקשה לסעד זמני. בענייננו, נחתם ההסכם הקיבוצי ביום 6.9.16 ורק במרץ 2017 – היינו בחלוף כחצי שנה – הוגשו הבקשות למתן סעד זמני, וזאת אף טרם הגשת התובענה. הבקשות לסעד זמני הוגשו כשעונת הרחצה מצויה בפתח, והצריכו דיון דחוף הן על ידי בית הדין קמא והן על ידי בית דין זה. המבקשים טוענים כי לא השתהו בהגשת הבקשה, שכן המועד לשיטתם המועד לבחינת מחדלם מהגשת הבקשה הוא מועד קבלת הזימונים לבדיקות רפואיות, ולא מועד חתימת ההסכם. טענה זו אין בידי לקבל. הסעד המבוקש הוא ביטול הוראות 46-49 להסכם הקיבוצי או דחיית יישומן, ולכן בראי סעד זה המועד להגשת הבקשה היה סמוך לחתימתו. זאת, במיוחד משטענות המבקשים הן, בין היתר, כנגד עצם חיובם בעריכת בדיקות. לא נעלם מעיני כי המבקשים מלינים גם כנגד היקף הבדיקות הנדרשות ודרך ביצוען, ואולם אין בכך להצדיק הגשת הבקשה אך לאחר קבלת הזימון לבדיקות. אין חולק כי היבט זה – היינו היקף הבדיקות ואופן ביצוען – בעל משמעות, והראיה כי גם בית הדין קמא מצא ליתן הוראות ביחס לכך בסעיף 33 להחלטתו השניה. ואולם, מרלבנטיות היבט זה לא נובע כי מוצדק היה להימנע מבירור הענין מוקדם יותר לרבות בדרך של פניה ישירה למעסיק, האמון על ביצוע הבדיקות.  זאת ועוד. בהתאם להלכה פסוקה עקיבה ורבת שנים לאחר פניה מוקדמת לרשות ציבורית – בין שניתן מענה שאינו מניח את דעת הפונה ובין שלא ניתן כלל מענה –– יש נקודת זמן בה על הפונה לפנות לערכאות שיפוטיות, ומחדלו מלעשות כן ייחשב כשיהוי. . . ”

תפקיד מציל חיים – ” . . לא הרי חיוב מסירת טביעת אצבע לצורך בדיקת נוכחות בעבודה כהרי נחיצות הנהגת בדיקות רפואיות לשם בחינת התאמתו הרפואית של עובד העוסק בתפקיד מציל חיים לתפקיד זה.” (בר”ע 49130-03-17 טובי שמה ואח’ נ’ המרכז לשלטון מקומי ואח’ (ההחלטה מה- 6.4.17)).

5.      שינוי בשיעורי ההפרשות לקרן פנסיה וותיקה – “מששיעורי ההפרשה לקרן הפנסיה [הוותיקה – מ.ל.] אינם נתונים לבחירת המעסיק והעובד, שינויים בשיעורי ההפרשה מחייבים את הצדדים לחוזה העבודה ונקלטים מכללא לתוך תנאי העסקתו של העובד. לפיכך אין המשיבה רשאית לזקוף על חשבון השלמת פיצויי הפיטורים להם זכאי המערער, את ההפרש בין ההפרשה בפועל לקרן הפנסיה מבטחים [הוותיקה – מ.ל.], להפרשה בגובה של 5% מהשכר בו היא מחויבת על פי ההסכם האישי” 

פיצויי פיטורים – פיצויי הלנה – אין לחייב בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים כאשר האיחור בתשלום פיצויי פיטורים נבע מהצורך לקבל נתונים על סכומי הפיצויים שהצטברו בגופים המבטחים. (ע”ע 54999-06-12 רומן גליזר נ’ בית הספר המרכזי למלונאות בע”מ (פס”ד מה- 9.4.17)).

בתי הדין האזורים לעבודה פסקו:  

פיטורים – פייסבוק – שימוע – ” . . התובעת פוטרה מעבודתה לאלתר מאחר, ולטענת הנתבעת, היא הביעה תמיכה ברורה במחבל ובמעשה טרור. המדובר בהאשמה חריגה בחומרתה, המחדדת עוד יותר את חובתה של הנתבעת כמעסיק לברר את העובדות לאשורן בטרם תחליט על הפסקת עבודתה של התובעת. הלכה היא שככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה” (סע”ש (ים) 42715-12-15 תמרה סויטי נ’ פלאפון תקשורת בע”מ (פס”ד מה- 5.4.17)).

השארת תגובה