סקירת חקיקה ופסיקה – ינואר 2017

הפקדה לפיצויי פיטורים – מינואר 2017 הפקדה לפיצויי פיטורים לקופת גמל לקצבה (למעט הפקדה לקרן פנסיה ותיקה) בגין שכר העולה על 32,000 ₪ מהווה הכנסה חייבת בידי העובד במועד ההפקדה (חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 – 2018), התשע”ז – 2016; ס.ח. 2592 מה- 29.12.16).

העסקת מסתננים – נקבעו הוראות שונות בעניין ניכוי מס משכרו של מסתנן וניכוי מס מהפקדות לקרן / חשבון בנק בגין המסתנן (חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון) התשע”ז – 2017, ס.ח. 2595).

צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש – תוקן צו ההרחבה בעניין דמי ההבראה כך שההתיישנות של התביעה לדמי הבראה תהייה כדין ולא שנתיים (י.פ. 7417 מה- 8.1.17).

עדכון סכום התביעה בדיון מהיר – החל מה- 1.1.17 סכום התביעה בדיון מהיר בביה”ד לעבודה הוא 28,600 ₪ (י.פ. 7453 מה- 26.1.17)

בית הדין הארצי לעבודה פסק:

1. גמלאות – תקיפת גובה הגמלה – “מקום בו סובר גמלאי כי נפלה טעות בחישוב גמלתו, עליו לפנות לממונה ועל הממונה לקבל החלטה ביחס לפנייתו. החלטת הממונה נתונה לערעור. למסלול הדיוני נודעת חשיבות בהקשר של חוק הגמלאות, שכן פסיעה בנתיב דיוני אחר מזה של פניה לממונה ולאחר מכן ערעור על החלטתו, אם משיגים עליה, עשויה לעלות כדי כעקיפה של הוראות חוק הגמלאות.

. . . יש להבחין בין טענות הנוגעות לטעות הממונה בחישוב הגמלה – שאז צריך לפעול במסלול של פניה לממונה, ואם סרב הממונה לגופה של הטענה – בערעור גמלאות; ובין טענות הנוגעות למדינה כמעסיקה בקשר לזכויות שהגיעו לעובד בתקופת העבודה ולא קיבלן – שאז יש להגיש תביעה לבית הדין” (ע”ע 25372-10-14 מדינת ישראל – משרד האוצר נ’ בן דוד ראובן (פס”ד מה- 29.12.16)).

2. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד – סעיף 29 בחוק יסודות התקציב – הסכם מרץ 99 – ” . . סעיף 29 לא נועד למנוע מגוף ציבורי לקיים אחר הוראת חוק המחייבת אותו לשלם אותו תשלום, ותשלום מכוח חוק אינו מנוגד לתכליתו של חוק יסודות התקציב ואף לא להוראותיו. לכן ככל שבית הדין מגיע למסקנה שהעירייה מחויבת לבצע השוואת שכר מכוח הוראתו המפורשת של חוק שכר שווה – אין לממונה על השכר זכות “וטו” על הוראתו הברורה של המחוקק, העירייה אינה אמורה לפנות לקבל את אישורו, והממונה אינו נדרש להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם עקרון השוויון בין המינים חשוב בעיניו מספיק כדי לאשר את השוואת השכר. . . . .

הסכם קיבוצי אינו יכול לשלול זכאות לשכר שווה מכוח חוק שכר שווה. הסתמכות על הוראותיו של הסכם קיבוצי אינה טענת הגנה העומדת בתנאיו של סעיף 6 לחוק; נהפוך הוא – הסכמים והסדרים קיבוציים הם שהובילו במקרים רבים ליצירת פערי השכר והם לעיתים חלק מההפליה המגדרית ההיסטורית-מבנית עמה נועד חוק שכר שווה להתמודד. . . .

. . . . ומבלי לפגוע בתוקפו של הסכם 1999 וב”קו הגבול” שהוגדר במסגרתו ואושר בפסיקה – שוכנענו כי אין בהסכם 1999 כדי לגבור על הזכות החוקית המפורשת להשוואת שכר. . . . לפיכך כאשר הסתבר כי תוספות מקומיות באגף מסוים בעירייה מסוימת הובילו בפועל לאפליה בשכר בין נשים לגברים, שנמשכת גם היום שנים רבות לאחר חתימת ההסכם, תוך פגיעה קשה בכבודן של המערערות, בזכותן החוקתית לשוויון ובהוראות חוק שכר שווה – יש לבצע את הדרוש לצורך תיקון האפליה ההיסטורית, ולא להותירה על כנה רק בשל שאושררה בעבר.

יודגש שוב, כי אין בכך כדי לפתוח פתח לטענות אפליה שכבר נדחו בפסיקה בעבר בהתייחס להסכם 1999, אלא ליישם את הוראותיו הייחודיות והברורות של חוק שכר שווה. . . .

“הסכם 1999 אמנם לא יצר אפליה מגדרית, אך נתן תוקף להמשך יישומם של ההסכמים המקומיים תוך עצימת עיניים לאפליה שנוצרה מכוחם בין נשים לגברים, ולכן אינו יכול להוות חומה מפני הגשמת זכותן של המערערות לשוויון בשכרן בהתאם להוראותיו המפורשות של חוק שכר שווה. . .

. . . בפסיקתנו אין כדי לקבוע מסמרות לגבי השוואת שכר בין שני העובדים הגברים לבין עובדות שהחלו עבודתן לאחר אותו “מועד קובע”, וממילא יש להן “ותק” שונה (לרבות לצורך סעיף 6(א) לחוק).” (ע”ע 1842-05-14 עיריית ירושלים נ’ גלית קידר ואח’ (פס”ד מה- 28.12.16)).

3. השתק עילה – ” . . . הכלל בדבר השתק עילה חל גם כאשר מחדלים דיוניים מנעו הכרעה לגופן של טענות במסגרת התובענה הראשונה, כשהמוקד בתחולת הכלל בדבר מעשה בית דין הוא בהזדמנות המלאה שניתנה לתובע בגדרי ההליך הראשון ללבן מכלול טענותיו” (ע”ע 33143-09-13 סטפני ביתן נ’ אוניברסיטת בן גוריון (פס”ד מה- 2.1.17)).

4. דלתיים סגורות – ענייני משפחה – ” . . . את סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט, ובמיוחד את המילים “עניני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה”, אין לפרש כמתייחסים אך ורק לתובענות שהסמכות לדון בהן מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. שכן, מבחינת תכלית הסעיף והמטרות שעמדו ביסוד חקיקתו, אין הבדל בין “עניני משפחה” שנפרשים בבית משפט לענייני משפחה אגב בירורה של תובענה שעילתה מסורה לסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, ובין “עניני משפחה”, הנפרשים או עלולים להיפרש בבית הדין לעבודה אגב בירורה של תובענה שעילתה מסורה לסמכותו העניינית של בית הדין.” (בר”ע 43560-09-16 פלונית נ’ פלוני (פס”ד מה- 5.1.17)).

5. קרן פנסיה – פנסיית נכות – הזכאות לפנסיית נכות מותנית, בין היתר, בכך שהעמית לא מסוגל לעבוד בעבודתו ובכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו או הכשרתו או ניסיונו כאשר התנאים הנ”ל הם תנאים חילופיים ולא מצטברים. גובה השכר הצפוי בעבודה האחרת אינו רלוונטי לבחינת הזכאות לפנסיית נכות. (ע”ע 45568-11-13 ליאור מועלם נ’ מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע”מ (פס”ד מה- 9.1.17)).

בתי הדין האזורים לעבודה פסקו:

1. תוספת שכר – “לא ניתן לקבוע באופן גורף כי תוספת המהווה שכר לשם חישוב זכות סוציאלית אחת, בהכרח היא כך גם ביחס לתחשיב זכות סוציאלית אחרת” (סע”ש (ת”א) 44602-06-13 בני פלאח ו- 37 אח נ’ עיריית חולון (פס”ד מה- 26.12.16)).

2. חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה – עדכון הסכם התקשרות עם קבלן שירות – “בהחלת האחריות האזרחית על מזמיני השירות באמצעות החוק להגברת אכיפה, ביקש המחוקק למגר תופעות של חוזה הפסד, בה מזמיני השירות מתקשרים עם קבלנים שמציעים סכום שאין בו כדי לכסות את ערך השעה המינימאלי המגיע לעובד על פי דין. בהתאם, קבע המחוקק כי גם היעדר עדכון התקשרות כאשר חל שינוי בערך השעה – הינו בבחינת מכרז הפסד.
המחוקק לא קבע כי יש לבדוק האם בפועל יש הפסד לקבלן בעקבות עדכון עלות ההעסקה, אלא כי קיימת חובה אבסולוטית ובלתי מותנית על מזמין השירות לבצע עדכון התקשרות. ללא עדכון זה, יש לראות בהתקשרות כהתקשרות הפסד. אין כל הכרח כי לצורך תחולתו של החוק להגברת אכיפה וחוק הגופים הציבוריים יש לבחון האם ועד כמה מפסיד הקבלן עת עליו לשאת בתשלום המענק או כל זכות אחרת.” (ס”ק (ת”א) 24718-07-16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה -איגוד עובדי השמירה והניקיון נ’ עיריית ראשון לציון ואח’ (פס”ד מה- 1.1.17)).

3. הוצאה לחופשה – “בהעדר הוראה חוקית המתירה זאת, מעסיק אינו רשאי להוציא עובד לחופשה על חשבונו וללא הסכמתו, כשלא נותרה לרשות העובד יתרת חופשה צבורה.” (סע”ש (ת”א) 25112-04-13 גיא גמזו נ’ ש.מ.ר.פ. מסעדות ואירוח בע”מ (פס”ד מה- 2.1.17)).

4. חוק שירות המדינה (גמלאות) – הגדלה עקב מצב בריאותי לקוי – לא ניתן להגיש בקשה להגדלת תקופת שירות עקב מצב בריאות לאחר יציאת העובד לגמלאות (סע”ש (ת”א) 57440-06-13 רחל שגב ואח’ נ’ משרד הכלכלה ואח’ (פס”ד מה- 3.1.17)).

5. צו ההרחבה בענף המתכת החשמן והאלקטרוניקה – עובד כפיים – ” . . . עבודה עם כלים ומכשירים [ואפילו מכונות מסוימות] אינה שוללת את היות העבודה “מלאכת כפיים”, אך לטעמנו , הסיווג תלוי בטיבם וטבעם של הכלים והמכשירים בהם מדובר.

לעניין זה, אין דינה של עבודה תוך שימוש בכלי פשוט [דוגמת פטיש או איזמל], או עבודה עם מכונה החוסכת חלק מהמרכיב הפיזי המאומץ [כגון מקדחה או פטיש אוויר], כדינה של מכונה ממחושבת, שדבר קיומה לא נחזה כלל בשנות ה-70 של המאה הקודמת, עד כדי כך שספק אם ניתן להגדיר אותה כ”מכונה” במובן שאליו מתכוון צו ההרחבה.
. . . .
חלוף הזמן והמיכון המודרני החכם והאוטונומי הופכים את המושג “עבודת כפיים” לבלתי רלוונטי, לפחות לגבי עבודה מסוג עבודת התובע [חריטה ממוחשבת – מ.ל] . . .” (סע”ש (ים) 56067-07-14 יוסף נירנברג נ’ ב.ג. גולד טכנולוגיות בע”מ (פס”ד מה- 8.1.17)).

6. מחלה- השתלמות – “התובעת נהגה במוסר כפול כאשר לשיטתה הייתה “בריאה” דייה כדי להשתתף בהתמחות במלואה ומנגד “חולה” על מנת להגיש אישורי מחלה רטרואקטיבים לנתבעת וזאת כדי לא לבוא לעבודה אך לקבל תשלום מלא עבור ימים אלה” (סע”ש (ת”א) 65244-05-16 שרון נחמני נ’ ידיעות אחרונות בע”מ (פס”ד מה- 19.1.17)).

השארת תגובה