סקירת פסיקה – אוקטובר 2017

שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ובמסגרת יחסי עבודה – הרשות להגנת הפרטיות פרסמה הנחיות בעניין שימוש במצלמות במקום העבודה בהם נקבע, בין היתר, שהתקנה ושימוש המצלמות יהיה באופן מידתי המכבד את זכות העובד לפרטיות,  תעשה בשקיפות כלפי העובדים, במידתיות ולמטרות לגיטימיות כגון: הגנה על בטחון הנמצאים במקום העבודה, שמירה על רכוש, אבטחת מידע, ככלי ניהולי לפיקוח על המשמעת ואיכות העבודה (הנחיה מס’ 5/17 מה- 17.10.17).

בית המשפט העליון פסק:

חוק שעות עבודה ומנוחה – ” . . . חוק שעות עבודה ומנוחה אינו עוסק בשאלת פתיחתם או סגירתם של עסקים ביום המנוחה, אלא בשאלה הפרסונלית של עבודה ביום המנוחה. . . . מדברי ההסבר לתיקון מס’ 1 לחוק עולה בבירור שסעיף 9א, שהוסף באותה הזדמנות, לא נועד לשמש הוראה המחייבת סגירת עסקים, אלא נועד להרחיב את תחולת איסור ההעסקה”

“בבסיס שני החוקים עומדות תכליות שונות, וכי “חלוקת העבודה היא כזאת: חוק שעות עבודה ומנוחה מסדיר את מנוחת העובד היהודי בשבת, ואילו חוקי העזר מטפלים בנושא פתיחתם (או סגירתם) של העסקים עצמם”” (דנג”צ 3660/17 התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית ואח’ נ’ שר הפנים ואח’ (פס”ד מה- 26.10.17)).

בית הדין הארצי לעבודה פסק:   

  1. חוק הגנת השכר – מעסיק נוכחי – מעסיק קודם – ” . . . פועלו של סעיף 30(א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. . .  . תכלית הוראת סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר היא איפוא מתן הגנה לעובד באמצעות יצירת “תשתית של זכויות הנובעות לא רק מיחסיו עם מעביד מסוים, אלא גם ביחסיו עם מקום העבודה” . . .  משמע בידי העובד לבחור אם לתבוע את המעסיק הקודם או את המעסיק החדש. סעיף 30 לחוק לא נועד לפרוק את המעסיק הקודם מחובותיו על פי דין, ככל שקיימים, אלא להטיל גם על המעסיק החדש – בהתקיים הנסיבות המנויות בסעיף 30 לחוק – חבות בגינן בדמוי ערבות”

” . . . סעיף 30 – בהנחה ונתקיימו תנאיו – מעמיד לעובד זכות לבחור את הנתבע ולא חובה לתבוע את כלל הנתבעים הפוטנציאליים.” (בר”ע 40796-09-17 נגרית בן איתי בע”מ נ’ גולן בן ברוך (ההחלטה מה- 17.9.17)).

  1. קרן לרווחת העובד – סמכות עניינית – לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון תביעה של קרן שבין מטרותיה הן שיפור רווחת העובדים כנגד מעסיק שמחויב לשלם לה כספים מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה (ע”ע 68380-09-16 כפיר מעליות תעשיות (1996) בע”מ ואח’ נ’ הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל ואח’ (פס”ד מה- 17.10.17)).
  2. המצאת החלטה או פסק דין באמצעות מערכת נט המשפט – “גם אם ההמצאה באמצעות משלוח הודעה לתיבת הדוא”ל של בעל הדין אינה מקיימת כל תג ותג שנקבע בתקנות, נוכח העובדה שבעל הדין לא מסר באופן מפורש ופורמאלי כתובת דוא”ל לצורך המצאת כתבי בי דין על ידי בית המשפט, או משום מה כתובת הדוא”ל לא סומנה בתוכנת נט המשפט ככתובת להמצאת כתבי בי דין, אולם מדובר בכתובת דוא”ל פעילה שנמסרה על ידי בעל הדין ומדובר בבעל דין שעושה שימוש בתוכנת נט המשפט להגשת כתבי בי דין – יש לראות את בהמצאה לתיבת הדוא”ל . . . כהמצאה כדין, הן על פי פרשנות תכליתית של התקנות, ומכוח חובת תום הלב החלה על בעל דין” (ע”ר 33237-03-17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ בית בלב בע”מ (פס”ד מה- 23.10.17)).
  3. פיטורים פוליטיים – מועד הפיטורים – “עיתוי פיטורי עובד, בסמוך לאחר “חילופי שלטון”, ובהעדר שיקולים סבירים לפיטורים, עשוי בנסיבות מסוימות להטות את הכף להעברת הנטל למעסיק לסתור את טענתו של העובד לפיטורים משיקולים פוליטיים”

“ככלל, מעסיק אינו חייב להתמודד עם טענות על שיקולים פוליטיים באמצעות העדת הגורמים הפוליטיים וכי הוא רשאי לנסות להצליח ולשכנע כי הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים גרידא” (ע”ע 7632-09-16 עיריית פתח תקווה נ’ מיכל אונגר (פס”ד מה- 23.10.17)).

  1. חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) – הסכם קיבוצי – סעיף 20 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים הקובע שעובד יכול לבחור היכן הוא יבוטח גובר על הוראה בהסכם קיבוצי הקובעת שהעובד יבוטח בתוכנית מסוימת ועובד שבחר להיות מבוטח בביטוח מנהלים לא יכול להעלות טענות המתבססות הוראה בהסכם הקיבוצי הקובעת ביטוח בקרן פנסיה.

פירוט הטענות המשפטיות – “דרך המלך היא שעובדים, ובפרט מיוצגים, יפרטו בטענותיהם את המקור המשפטי עליו הם מבקשים להשתית את עילתם. מקום בו הם נמנעים מלפרט זכות המבוססת על הסכם קיבוצי אזי לבית הדין מסור שיקול הדעת להחליט אם לדחות את התביעה מטעם זה בלבד או אם להשלים את החסר מכוח ידיעה שיפוטית המיוחסת לבית הדין לעבודה בתחום מומחיותו”

” . .  לבית הדין מסור שיקול דעת אם להימנע מדחיית תובענה מחמת ידיעה שיפוטית של תוכן הסכם קיבוצי, ולא קמה לו חובה לעשות כן בכל מקרה. כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו,  . . . . . .   ככל שבית הדין מחליט להשלים את החסר מכוח ידיעתו השיפוטית, אזי רשאי הוא בהתאם למיטב שיקול דעתו ליתן למתכונת דיונית זו ביטוי בגובה ההוצאות, אם בכלל, שייפסקו לטובת בעל דין שטענותיו נתקבלו, בין היתר, על יסוד השלמת המסד הנורמטיבי מכוח ידיעה שיפוטית”

הפרשה לתנאים סוציאליים – דמי כלכלה – “העובדה שבוצעו הפרשות פנסיוניות בגין רכיב זה, כשלעצמה, אינה הופכת תשלום זה לשכר. מעסיק בוודאי רשאי, הגם שאינו חייב, לבצע הפרשות סוציאליות גם בגין רכיבים שאינם שכר, ועצם ההפרשה אינה הופכת את הרכיב לשכר אך מטעם זה בלבד” (ע”ע 46288-10-15 בוריס סירקוביץ נ’ שיא י.א. להנדסה ובניין בע”מ (פס”ד מה- 26.10.17)).

בתי הדין האזורים לעבודה פסקו:   

  1. עבודת נשים – חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה – ” . . . על מעביד מוטלת האחריות “לרכך” את שובה של עובדת מחופשת הלידה תוך יצירת אקלים מזמין” (סע”ש (חי) 55637-07-14 יעל כהן נ’ קופיטק – מיכון משרדי בע”מ (פס”ד מה- 25.9.17)).
  2. פיצויים – בונוס – “בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ”ד-1964, ככל ששכרו של העובד משתלם “כחלק מהפדיון” רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. כלומר, תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. לעומת זאת, כאשר מדובר בבונוס אישי בגין עמידה ביעדים או בונוס המותנה ברווחי המעסיק, מדובר בתוספת אשר איננה חלק מהשכר הקובע לעניין פיצויי הפיטורים. נטל הראייה בעניין זה מוטל על העובד  . . .

בונוס או פרמיה אשר ניתנים על בסיס הישגים של קבוצת עובדים, אינם מהווים רכיב שכר אשר יש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים . . ” (ד”מ (ת”א) 53358-01-16 אדוה אברהם נ’ עונות מודל בע”מ (פס”ד מה- 4.10.17)).

  1. חופשה – היעדרות מהעבודה – קיזוז – “מעסיק יכול לקזז ימי חופשה או שעות היעדרות מימי החופשה בגין ימי עבודה חסרים כיוון שבפועל עובד שאיננו מתייצב לעבודה ביום עבודה הוא למעשה מצוי בחופשה. ברם, הסדר זה יכול לחול על עבודה במשרה מלאה (186 שעות) אולם לא יכול לחול על עבודה בשעות נוספות” (סע”ש (ת”א) 24160-02-15 דליה כהן נ’ סטוקו ארועים בע”מ (פס”ד מה- 8.10.17)).
  2. מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי – השוואת תנאים – עובדים מנהליים – העובדים המנהליים (עובדים שאינם מורים) במוסד מוכר שאינו רשמי זכאים מכוח תקנה 3(א)(6) בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי”ד – 1953 לשכר ותנאי עבודה על פי הקבוע בחוקת עבודה של עובדי הרשויות המקומיות (סע”ש (ת”א) שלומית עמרני נ’ עמותת בני ציון (פס”ד מה- 15.10.17)).
  3. צו ההרחבה בענפי היבוא, יצוא והמסחר בסיטונאות והשירותים – תחולה – מסעדה – על המסעדות באזור המרכז חלות הוראות צו ההרחבה בענפי היבוא, יצוא והמסחר בסיטונאות והשירותים (תצ (ת”א) 69277-03-16 עידו שמרון ואח’ נ’ אלוניאל בע”מ (ההחלטה מה- 16.10.17)).
  4. רשויות מקומיות – העסקת קרובי משפחה – “באשר לטענה כי מדובר בתפקיד זוטר, שאינו מחייב מכרז, אף לה אין כל נפקות, . . . . כל מינוי של כל עובד ברשויות המקומיות, מחייב את אישור הועדה [להעסקת קרובי משפחה – מ.ל.] . . . .

. . .  נראה כי דווקא במינוי שלא על פי מכרז, נדרשת תשומת לב יתרה של הועדה למינוי, שכן לכאורה המינוי לא עבר אפילו דרך מסננת המכרז. . . .

משכך, הרי שמקום בו עוסקים בכוונה למנות קרוב משפחה לראש המועצה, כל תפקיד במועצה צריך להיבחן לאור הפרק התשיעי לצו, שכן כל עובד במועצה מצוי “בזיקה או תלות ביחסי עבודה” אל מול ראש המועצה. לכך, מתווספת הגדרת “ממונה” בנוהל העסקת עובדים, כמצוטט לעיל.” (פה (חי’) 1122-09-16 ריאן נג’את נ’ מועצה מקומית כאבול ואח’ (פס”ד מה- 17.10.17)).

השארת תגובה