סקירת פסיקה – דצמבר 2019

בית המשפט העליון פסק:

  1. סירוב להתייצב לעבודה – חופשה – “משנקבע כי העותרת אינה זכאית לתשלומי שכר בתקופות בהן סירבה להתייצב למקומות העבודה אליהם שובצה, הרי שהחלטת הבנק לשלם לה שכר עבור תקופות אלה בדרך של ניצול יתרת ימי החופשה שנצברו לזכותה – נעשתה בבחינת לפנים משורת הדין, כאמור לעיל, וברי כי אין הדבר צריך לפעול לחובתו” (בג”צ 6215/19 שירלי בן חור נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח’ (פס”ד מה- 16.12.19)).

בית הדין הארצי לעבודה פסק:  

  1. החלטה על עריכת תחשיב – ערעור ברשות – ” . . החלטה הקובעת זכאות עקרונית ומורה על עריכת תחשיב תוך מתן הנחיות על אופן עריכת התחשיב היא בגדר “החלטה אחרת”, שהערעור עליה טעון רשות”

” . . בשל העובדה שבית הדין האזורי לא קיבל את תחשיב מי מהצדדים לעניין הסכום המגיע למשיב בעד גמול שעות נוספות והורה על עריכת תחשיב מתוקן. כלומר, בית הדין האזורי קבע את זכאות המשיב לגמול שעות נוספות, והורה על עריכת תחשיב על יסוד העקרונות שנקבעו על ידו. מכאן, שבשלב זה הדיון בעילת התביעה לגמול שעות נוספות טרם נסתיים, שכן בית הדין האזורי לא פסק את הסעד המגיע למשיב בעילת תביעה זו. על כן, החלטת בית הדין האזורי בעניין זכאות המשיב לגמול שעות נוספות היא בגדר “החלטה אחרת”, והערעור עליה טעון רשות.” (ער 45817-06-19 קאלה ארועים בע”מ נ’ גאל דהן  (פס”ד מה- 3.12.19)). 

  1. משמעת – חקירה פלילית – השעיה – “החלטה בדבר השעית עובד ציבור עקב חקירה משטרתית מתקבלת מעצם טיבה בתנאי אי וודאות לגבי גורל החקירה הפלילית, היינו אם זו תבשיל כדי כתב אישום או שתיק החקירה ייסגר ללא העמדה לדין. בתנאי אי וודאות אלה קבע המחוקק כי יש לתת משקל טיבה של העבירה, היינו אם בזו טמון קלון, . . .  בשלב מקדמי אין בידי הנציב לבחון את התשתית שנצברה במסגרת החקירה, אשר עודנה מתנהלת, כשבחשיפת פרטיה גם טמון הסיכון לשיבושה. משכך, אין הנציב בוחן את אשמתו או חפותו של עובד המדינה, כשההכרעה באלה תהא בגדרי ההליך הפלילי, אלא הוא בוחן אם נוכח  קיום חקירה משטרתית, בראי מכלול נסיבות הענין, קם החשש שאמון הציבור בשירות הציבורי יפגע כתוצאה מהמשך עבודתו של אותו עובד באופן רגיל.  . . . .” (בר”ע 16797-12-19 יוסף שדה נ’ מדינת ישראל (ההחלטה מה- 10.12.19)).

 

בתי הדין האזוריים לעבודה פסקו:

  1. חל”ת – פיטורים – “בנסיבות אלו, בהן התובע מבקש לחזור לעבודה בתום תקופת החל”ת והנתבעת אינה מצליחה למצוא לו שיבוץ ולספק לו עבודה מתאימה, המדובר בפיטורים לכל דבר וענין” (סע”ש (חי) 28416-01-15 נג’יב נסראלדין נ’ מדינת ישראל (פס”ד מה- 19.10.19)).
  2. עבודת נשים – טיפולי הפריה – הגנה מפני פיטורים – “לשון סעיף 9(ה)(3) [בחוק עבודת נשים – מ.ל.] היא ברורה, לפיה הוראות פסקה 9(ה)(1) [בחוק עבודת נשים – מ.ל.] יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מהעבודה, בתקופת הטיפולים או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ גופית, לפי המאוחר.  

את המילים “לפי המאוחר” יש לייחס לשתי האפשרויות – לתקופת הטיפולים או לתקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילתם, בין אם מדובר בטיפולי פוריות ובין אם מדובר בטיפולי הפריה חוץ גופית”

“מדברי ההסבר [לתיקון מס’ 48 בחוק עבודת נשים – מ.ל] עולה במפורש כי ההגנה מפני פיטורים לעובדת שלא נעדרה מעבודתה בשל טיפולי פוריות ניתנה במהלך שתי חלופות לפי הארוכה יותר, בעת הטיפולים או 150 ימים לאחר מועד תחילתם.

לפיכך התיבה “לפי המאוחר” מתייחסת לשתי חלופות אלה ולא לשני סוגי הטיפולים, טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ גופית.

פרשנות זו אף עולה עם תכלית סעיף 9(ה)(3), והיא לתת לעובדת העוברת טיפולי פוריות, שאינה נעדרת מהעבודה במהלך הטיפולים, הגנה דומה לעובדת העוברת טיפולי פוריות ונעדרת מהעבודה.

הגבלת ההגנה לעובדת שאינה נעדרת מהעבודה לתקופה של 150 ימים בלבד אינה מתיישבת עם תכלית זו, אינה מידתית ואינה סבירה.

יש בכך כדי לתת תמריץ שלילי לעובדת אשר מוותרת על זכותה מכח חוק עבודת נשים להיעדר מעבודתה בכפוף לתנאי החוק לצורך טיפולי הפוריות, שכן עובדת הנעדרת לצורך טיפולי הפוריות זכאית להגנה בכל ימי היעדרותה במגבלה של שנתיים כעולה מסעיף 9(ה)2).” (על”ח (ת”א) 33655-03-19 נטלי גוטמן נ’ מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ואח’ (פס”ד מה- 28.10.19)).  

  1. סייעת כיתית – היקף משרה – זמן הכנה – “בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בפרשת מייסון ובית הדין האזורי בפרשת שיבלי, יש לקבוע את חלקיות המשרה של התובעת לפי שעות העבודה ה”כיתתיות” או ה”פרונטליות” בלבד” . . “

” . . . אי קיום החובה של ביצוע שעות ההכנה אינו שולל את הזכאות להתאמת שיעור המשרה של הסייעת בהתאם לסעיף 106.113 לחוקת העבודה, כאשר הרשות המקומית לא דרשה ולא אפשרה בפועל לסייעת לבצע את שעת ההכנה. אין לקבל מצב בו הרשות המקומית תמנע מסייעת לבצע את שעת ההכנה (הן בדרך של העלמת החובה לביצוע שעת ההכנה מהתובעת והן בדרך של אי מתן אפשרות בפועל לבצע את שעת ההכנה) ובכך תפגע בזכותה של הסייעת להתאמת אחוזי משרה כקבוע בסעיף 106.113 לחוקת העבודה.”

“עוד נוסיף, כי בנסיבות לפיהן במשך כ-13 שנה התובעת אינה מבצעת את שעות ההכנה, והנתבעת אינה דואגת להעמיד את התובעת על חובתה זו במשך תקופה כה ארוכה – יש לראות בנתבעת כמי שוויתרה על ביצוע שעות ההכנה על ידי התובעת, מבלי שהייתה רשאית לעשות כן.

 . . . מקום בו המעסיקה אינה דורשת או אינה מאפשרת לסייעת הפדגוגית לבצע את שעות ההכנה ובכך פוגעת בזכותה של הסייעת להסדר המיטיב הקבוע בסעיף 106.113 לחוק העבודה, הסייעת תהא זכאית לשיעורי המשרה שבסעיף 106.113 לחוקת העבודה אף אם אינה מבצעת את שעות ההכנה שבסעיף 106.114 לחוקת העבודה; ויובהר, אם מדובר בחובה המוטלת על הסייעת, אזי ייתכן שבהנחה שהסייעת אינה מבצעת את שעות ההכנה בניגוד לדעת המעסיקה, קיים קושי בכך ש”תצא חוטאת נשכרת” והיא תקבל שכר השווה לזה של סייעת שכן מבצעת שעות אלו. עם זאת, ככל שהסייעת מעוניינת לעבוד בשעות אלו, אך נמנע ממנה לעשות כן לנוכח עמדת המעסיקה, אין “להענישה” בשל כך ולהוריד את שיעור משרתה, אלא יש לקבוע את היקף המשרה בהתאם לשעות העבודה הכיתתיות.

“הממונה, בעמדתו המסכמת, טוען כי ביצוע שעות ההכנה הינה חובה קוגנטית. משמדובר בחובה קוגנטית הרי שגם הרשות אינה רשאית לוותר על ביצועה וככל שוויתרה מיוזמתה ולא אפשרה לתובעת לבצע חובתה כנדרש, הרי שאין מקום כי זכותה של התובעת להסדר המיטיב תיפגע.  בהתאם לעמדת הממונה, לעולם הסייעת היא זו שתיפגע מאי-ביצוע שעות ההכנה, בין אם לא עבדה בשעות אלו מרצונה החופשי ובין אם נמנע ממנה לעבוד בהן עקב ויתור המעסיקה. תוצאה זו אין לקבל, מקום בו הרשות ויתרה על ביצוע שעות ההכנה ולא אפשרה לתובעת לבצען, אין להפחית את שיעור המשרה בהתאם לסעיף 106.113 לחוקת העבודה.” (סע”ש (ב”ש) 29242-02-17 אזדהר אבו גודה נ’ מ.א אל קסום (פס”ד מה- 29.10.19)).

  1. סמכות בית הדין לעבודה – תביעה נגד סוכנות ביטוח – ” . . . בהתאם להגדרת “קופת גמל” בחוק הגנת השכר, ובהתאם לפסיקה,  . . . סוכנות ביטוח אינם בבחינת קופת גמל. היחסים בין התובעת לבין הסוכנות אינם יחסים של חברות בקופת גמל ואינם יחסי עובד-מעסיק. מן הטעם הזה בלבד יש לסלק את התביעה כנגד הסוכנות על הסף”. (סע”ש (ב”ש) 16049-06-19 לודמילה פוזדנישב נ’ שני את שני ושות’ רו”ח ואח’ (פס”ד מה- 29.10.19)).
  2. התעמרות בעבודה – עילת תביעה נגד עובד אחר – “צודק הנתבע בטענתו, כי החובה למנוע התעמרות בעבודה ולדאוג לקיומה של סביבת עבודה הולמת חלה על המעסיקה.

בין התובע לנתבע לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ואין בסיס משפטי להטלת פיצוי בגין הפרת החובה – ככל שיימצא מקום לכך (ובעניין זה איננו מביעים בשלב זה כל עמדה לגופו של עניין) – על הנתבע.

מכל מקום ובהעדר יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע, גם לא קמה לבית הדין הסמכות העניינית באשר לעילה זו”. (סע”ש (חי) 26767-09-17 אבי כהן נ’ חישולי הכרמל בע”מ ואח’ (פס”ד מה- 31.10.19)).

  1. רשויות מקומיות – וועדת שירות – קידום – “אנו סבורים, כי משדובר בסוגיית קידומה של עובדת עירייה המועסקת שנים רבות בעירייה, ולא בבקשה לעצם ההעסקה בעירייה, השיקול בדבר האופן בו נתפס בעיני הציבור מינויו וקידומו של קרוב משפחה לעובדים אחרים ולנבחר ציבור ובכלל זה מראית העין בהעסקת קרובת משפחה של נבחר ציבור, הינו שיקול חשוב שראוי לשקול אותו ולהביאו בחשבון, אך אין לתת לשיקול זה משקל “בלעדי” או “מכריע”.

ויובהר, ריבוי קרובי המשפחה ובכלל זה קרבה משפחתית לנבחר ציבור או לחבר ועד עובדים אינו מונע לכשעצמו את קידומו של עובד עירייה, שהרי ועדת השירות מוסמכת לקבוע סייגים לעניין זה ואף יכולה לקבוע הסדר ניגוד עניינים במקרים המתאימים. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו” (פה (ב”ש) 2697-06-18 מירב בוסקילה נ’ משרד הפנים ואח’ (פס”ד מה- 3.11.19)).

  1. מכתב זימון לשימוע – לשון הרע – “אפילו נצא מנקודת הנחה כי מי מעובדי משרד ב”כ הנתבעת נחשף למכתב, הרי שהדבר חוסה תחת ההגנה החלה על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע . . . אומנם בענייננו מדובר במכתב זימון לשימוע בלבד, כך שאין מדובר בהליך משפטי, שכן לכאורה באותה נקודת זמן טרם נפתח הליך בבית משפט. עם זאת, הפסיקה הרחיבה את הפרסומים אשר יחסו תחת פרסומים מותרים כהגדרתם בסעיף 13(5) לחוק, והחילה את ההגנה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בשלביו השונים, גם על מכתבים שנשלחו בשלבים מוקדמים להליך המשפטי, לרבות מכתבי התראה . . .

לדעתנו, בפריזמה של ההגנה בסעיף 13 (5) לחוק, דינו של מכתב זימון לשימוע (שהוא יציר הפסיקה) כדין מכתב התראה אשר נשלח לפני נקיטת הליכים משפטיים, שכן שניהם מבקשים, כל אחד בתורו ובהקשרו, להבהיר את המצב לאשורו ואף למנוע פנייה לערכאות משפטיות מאוחר יותר” (סע”ש (ת”א) 35769-04-17 דוד אורי נ’ קפה לואיז ישגב בע”מ (פס”ד מה- 1.12.19)).

השארת תגובה