סקירת פסיקה – מאי 2017

בית הדין הארצי לעבודה פסק:   

1. חיילים משוחררים – וועדת התעסוקה – הארכת מועד להגשת ערעור –  “אשר לעניין סמכות בית הדין להארכת מועדים,  . . . ייתכנו מקרים בהם המועד יוארך, גם אם אין התייחסות להארכת מועד במפורש בתקנות או בחוק, כשכל מקרה יבחן לנסיבותיו” (ע”ע 54498-06-15 אלון יעקב – הובלות בע”מ נ’ טל הלפר  פס”ד מה- 13.3.107)).

2.     תביעה ייצוגית – גילוי ועיון במסמכים –  “משאושרה התובענה כייצוגית אזי חלים עליה הסדרי העיון והגילוי הכלליים הקבועים בדין,  . .  . למען שלמות התמונה נציין כי גם בשלב המקדמי, בו נערך בירור אם יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית – עשוי במקרים מתאימים להינתן צו גילוי” (בר”ע  30383-02-17 קלינור שירותים לישראל בע”מ נ’ סאולוב ילנה ואח’ (החלטה מה- 15.3.17)).

3.     סמכות בית הדין לעבודה – “סמכות בית הדין לעבודה עשויה להשתרע גם על אירועים שלאחר סיום היחסים, ובלבד שעילתם נובעת מחוזה העבודה,  . . .  הסמכה זו נובעת מן ההכרה כי בדין המהותי חובת האמון הכללית החלה על עובד היא למעשה אגד של חובות קונקרטיות, אשר מרביתן חלות במהלך יחסי העבודה וחלקן עשוי לחול אף לאחר סיומם.”

סיום עבודה – השבת הציוד למעסיק –  מבחינה נורמטיבית סטנדרט ההתנהגות המצופה מעובד מכוח חובת תום הלב וחובת האמון החוזית כי יפעל בשקידה ראויה להשבת ציוד שניתן לו לצורך ביצוע העבודה טרם סיום יחסי העבודה, אלא אם ניתנה לו רשות מפורשת או מכללא להמשיך ולהחזיק בציוד המעסיק גם לאחר תום יחסי ההעסקה או שקיים אילוץ אובייקטיבי אחר.” (בר”ע 67197-01-17 רותם גיספאן נ’ בסט שרותי קירור בע”מ (פס”ד מה- 3.4.17)).

4.     שעות עבודה – רישום – ” . .  . רישום שעות העבודה שנערך על ידי המזמין, ללא מעורבות של המעסיק בהגדרה של זמן השהיה שיחשב כשעות עבודה בפועל, שעות נוספות או שעות עבודה במנוחה השבועית, בהתוויה ובפיקוח על אופן התיעוד ועל הדרך שבה תובטח יכולת הבקרה של העובד בזמן אמת – אין די בו כדי להשיג את התכליות העומדות ביסוד החובות הרישומיות שבחוק שעות עבודה ובכלל אלה: הגברת האכיפה של הזכות הבסיסית לתשלום שכר עבודה התואם את הוראות החוק ושל הזכות לעבוד במסגרת העסקה שאיננה חורגת מן הדין” (ע”פ 29785-07-13 א. דינמיקה שרותים 1990 בע”מ נ’ מדינת ישראל (פס”ד מה- 9.5.17)).   

בתי הדין האזורים לעבודה פסקו:  

1.     חברת הזנק – STARTUP על עובדים בחברות הזנק חלים אותם דיני העבודה החלים על עובדים בחברות רגילות ואין מקום להפחית בהגנה שבדין על זכויות עובדים המועסקים בחברת הזנק (סע”ש (ת”א) 24671-10-14 מני-מנחם שחר נ’ סלאריקס מובייל פיימנטס בע”מ ואח’ (פס”ד מה- 5.3.17)).

2.     שעות נוספות – הפסקה בין משמרות – ” . . . אי מתן הפסקה בת 8 שעות, בין יום עבודה אחד למשנהו, משמעותה כי יש לראות את שעות העבודה של המשמרת השנייה שביצע, כהמשך של אותו יום, ומכאן, כי יש לשלם בגין שעות אלה גמול שעות נוספות, . . .” (סע”ש (ת”א) 56184-02-14 דמיטרי קלינין נ’ חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע”מ (פס”ד מה- 5.3.17)).

3.     רשויות מקומיות –  חיוב אישי –  על פי פקודת העיריות על מנת לחייב עובד להשיב תשלום לא חוקי ששילמה העירייה אם שילם או אישר לשלם, נדרש שיתקיימו השלבים הבאים:

א. דו”ח של רו”ח חיצוני של העירייה להטיל חיוב אישי.

ב.   פסילה ע”י הממונה על המחוז במשרד הפנים של כל פריט בחשבון הנוגד את הדין.

ג.    חיוב אישי של מי ששילם או נתן היתר לשלם.

ד.   אם מי שחויב בתשלום ביקש מהממונה על המחוז לנמק את ההחלטה, החלטה מנומקת של הממונה על המחוז.

ה.   אם מי שחויב בתשלום ביקש משר הפנים לבטל את הפסילה או החיוב, החלטת של שר הפנים בעניין.

ו.    על מי שחויב בתשלום לשלם את החיוב תוך חודש ממתן ההחלטה הסופית ואם הוא משלם על העירייה להגיש תביעה לתשלום החוב.

נוהל חיוב אישי שהוציא משרד הפנים שקובע שמשרד הפנים הוא זה שממנה את רו”ח שיבחן האם יש מקום להטיל חיוב אישי עומד בסתירה לפקודת העיריות ועל העירייה למנות את רו”ח.

שר הפנים יכול למנות את רו”ח רק לאחר שהורה לעירייה לעשות כן ועירייה לא מינתה רו”ח.  (ס”ע (ת”א) 5477-09-12 עיריית טירה נ’ חליל קאסם ואח’ (פס”ד מה- 124.17)).  

4.     שינויים בתפקיד העובד –  “לא כל שינוי בדרישות המשרה של העובד ייחשב כהפרת חוזה המהווה הרעת תנאים או פיטורים שלא כדין, הנגועים בטעם שאינו ענייני.

. .  .  כאשר מעסיק פונה לעובד ומבקש ממנו להתמקד ולרכז מאמץ בנישה מסוימת מתחומי עיסוקו, או בעבודה הנושקת לעבודתו, בלתי סביר בעיננו כי עובד לא ינסה להשתלב ולבצע את דרישות המעסיק” (ס”ע (ת”א) 901-10-15 זלטה אקסונובה נ’ מכללה בינלאומית לאבטחה – מירזה דוד בע”מ (פס”ד מה- 24.4.17)).  

5.     קרן פנסיה וותיקה – תקנון אחיד – הרעה בתנאים – לאור הוראת סעיף 3 בחוק להגנה על נכסי הציבור בישראל בנכסים פיננסים שקובע, בין היתר, שהממשלה לא תרע את התנאים של העמיתים בקופות גמל אלא ברוב של חברי הכנסת ומאחר שהתיקון בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) שהסמיך את המפקח על הביטוח להתקין את התקנון האחיד לא התקבל ברוב קולות חברי הכנסת (התקבל ברוב של 39 ח”כ מול 2 ח”כ), המפקח על הביטוח לא היה יכול לקבוע בתקנון האחיד תנאים שמרעים את תנאי העמיתים בקרנות הפנסיה הוותיקות כפי שהיו ערב התקנת התקנון האחיד.  (ק”ג (ב”ש) 66849-09-14 ארז עברי נ’ נתיב קרן פנסיה ואח’ (פס”ד מה- 10.5.17)).

השארת תגובה