סקירת פסיקה – מאי 2019

בית המשפט העליון פסק:

תביעה ייצוגית – ארגון עובדים – ” . . . אי-שביעות רצון מהחלטות קונקרטיות של ארגון העובדים בכל הנוגע לטיפול בנושא מסוים אינה מצדיקה כשלעצמה הגשתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כ”מסלול עוקף” של החלטות אלה” (בג”צ 742/19 שלמה שקולניק ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’ (פס”ד מה- 2.5.19)).  

בית הדין הארצי לעבודה פסק:  

  1. תאונת עבודה – השעיה – נכות נפשית שנגרמה לעובד על רקע השעייתו יכול ותוכר כתאונת עבודה אם הרקע להשעיה הוא אירוע הקשור לעבודה או נילווה לעבודה (עב”ל 12470-04-18 המוסד לביטוח לאומי נ’ פלוני (פס”ד מה- 18.4.19)).  
  2. יחסי עבודה קיבוציים – פסק בוררות – רישום – “אשר לטענה כי כבילתו של העובד כפרט לתוצאות פסק הבוררות מותנות בהגשתו לרישום כהסכם קיבוצי: על פי ההלכה שנפסקה בעניין שקולניק ובעניין הררי, ההכרעה הקיבוצית בין בפסק דין שניתן בהליך קיבוצי (עניין הררי) ובין בפסק בוררות (עניין שקולניק) היא בגדר מעשה בית דין המחייב ומזכה את העובד כפרט. על כן, רישום פסק הבוררות אינו תנאי הכרחי לתוקפו המחייב והמזכה של פסק הבוררות כלפי העובדים.

מסקנה משפטית זו עולה בקנה אחד גם עם שיקולי מדיניות ראויה, שכן מתן אפשרות למעסיק, לארגון העובדים או לעובד כפרט להתנער מתוקפה המחייב של הכרעה קיבוצית חותרת תחת יסודות יחסי העבודה הקיבוציים . . .” (ע”ע 29769-10-18 גל אוזר ואח’ נ’ אל-על נתיבי אויר לישראל בע”מ (פס”ד מה- 12.5.19)).

בתי הדין האזוריים לעבודה פסקו:

  1. שכר מינימום – בעל מוגבלות – מפעל מוגן – “. . . חוק שכר מינימום והתקנות שהותקנו מכוחו לא הוחלו על בעלי מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים.

משתקם – אי קיום יחסי עבודה – “. .  . ולנוכח הוראות החוק הרלוונטיות,  . . . , ובייחוד לנוכח ההוראה המפורשת בחוק המשתקמים, לפיה לא יחולו יחסי עבודה בין משתקם המועסק “במקום תעסוקה רגיל” לבין מעסיקו או הגורם השיקומי המלווה, אזי קל וחומר לא יחולו יחסי עובד-מעסיק בין משתקם המוצב במפעל מוגן לבין אותו מפעל. “. (סע”ש (ת”א) 49478-01-16 חיים זר נ’ מת”ש – מרכזי תעסוקה שיקומיים בע”מ ואח’ (פס”ד מה- 11.4.19)).

  1. אחריות מזמין שירות – עובד קבלן שירות – ” . . . יש להבהיר שאחריותו האזרחית של “מזמין שירות” לפי סעיף 25 לחוק להגברת האכיפה, מוגבלת לאחריות מכוח הוראות החיקוק וצווי ההרחבה המנויים בתוספת השלישית לחוק. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי קבלה ומיון לעבודה), תשס”ב-2002 וכן הוראת סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958, מכוחם מבקש התובע לפסוק לו פיצוי, אינם נמנים עם הוראות הדין המפורטות בתוספת השלישית. גם דמי הבראה ודמי חגים, אותם מבקש התובע לפסוק לו, הינם זכויות שמקורן בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, ובתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה לא נמנים תשלומי דמי הבראה ודמי חגים. תשלומים מכוח צווי הרחבה שחלה לגביהם אחריות אזרחית של מזמין שירות לפי סעיף 25 לחוק להגברת האכיפה, הינם “תשלומים מכוח צווי הרחבה בעניין פנסיה” (סעיף 18 לתוספת השלישית). עוד יוער לעניין סעיף 19 לתוספת השלישית, כי התובע לא טען כי הישיבה הינה “גוף ציבורי” כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים . . . ” (סע”ש (י-ם) 34217-03-18 MOGES MISIKIR GIRMA נ’ ז’ט ניהול בע”מ ואח’ (פס”ד מה- 18.4.19)).
  2. פשיטת רגל – עיכוב הליכים – פיצוי על הטרדה מינית – “. . . עיכוב הליכים בפשיטת רגל מכח סעיף 20 לפקודה, חל רק על “חוב-בר תביעה”. הליכים הנוגעים לחובות נזק בלתי קצובים, מצריכים הכרעה עובדתית ומשפטית, ובידי המפרק אין כלים מתאימים להכריע בתביעות מעין אלה, ומשכך, אינם בני עיכוב.

עניינה של התביעה במקרה שלפני הוא דמי נזק בלתי קצובים [פיצוי בגין הטרדה מינית – מ.ל.], שאינם נובעים מחוזה או מהבטחה. סכום הנזק שייפסק, ככל שייפסק, לא נקבע בחוזה או בפסק דין, ומשכך בית הדין יידרש להעריך את גובה הפיצוי, ככל שהתביעה כנגד הנתבע 2 תתקבל. משכך אין המדובר בחוב בר תביעה, כמפורט בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל” (סע”ש (ת”א) 34015-12-17 מרב – מזון כל בע”מ נ’ דורית אסולין שוקר ואח’ (ההחלטה מה- 5.5.19)).

השארת תגובה