חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראות שעה), התשע”ה – 2015: ב- 25.1.15 פורסם החוק הנ”ל הקובע, בין היתר, הגדלה הדרגתית של שכר המינימום החל מה- 1.4.15 לסך של 4,650 ₪ ועד לסך של 5,000 ₪ ב- 1.1.2017 (ס.ח. 2489).
צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים)(תיקון), התשע”ה – 2015: התיקון ביטל את חובת המועצה המקומית / האזורית לקבלת אישור משרד הפנים טרם פרסום מכרז פומבי (ק.ת. 7484 מה- 28.1.15).
בית המשפט העליון פסק:
1. משמעת – דיווחי שווא – “למותר להכביר מלים על החומרה שבהוצאת כספים מקופת הציבור על יסוד דיווחי שווא. . . . מדובר, איפוא, במעשים המצויים ברף החומרה הגבוה של עבירות המשמעת בשירות הציבורי, העלולים במקרים מסוימים להגיע לפלילים, ובהתאם, על רמת הענישה להיות, על דרך הכלל, במדרג הגבוה ביותר, קרי, פיטורין” (בר”ש 8785/14 דורית מרגי נ’ מדינת ישראל (ההחלטה מה- 12.1.15)).
2. צירוף נתבעים – “ראוי שההחלטה בבקשת הצירוף תינתן, ככלל, בסמוך למועד הגשתה, ולא תידחה לשלב פסק הדין תוך “שמירת” זכותם של הנתבעים להתנגד לה בשלב הסיכומים.”
תביעה נגד בעל מניות בחברה – “תובע אשר התקשר תחילה בחוזה עם חברה בע”מ ואשר טוען כי בשלב מסוים התחייב כלפיו בעל מניותיה של אותה חברה, במפורש או במשתמע, לקיים באופן אישי את התחייבויות החברה על פי החוזה, טוען למעשה כי נוצר בשלב מסוים קשר חוזי ישיר בינו לבין בעל המניות של החברה. נטל ההוכחה לקיומו של קשר חוזי ישיר שכזה מוטל, מטבע הדברים, על התובע”. (ע”א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע”מ ואח’ נ’ שמואל שמעון ואח’ (פס”ד מה- 22.1.15)).
בית הדין הארצי לעבודה פסק:
1. הטרדה מינית – פיצוי – הוכחת נזק – ” . . . ככל שמדובר על נזק שאינו פיצוי על נכות רפואית, כגון הפסדי שכר, אין לקבוע באופן גורף כי תנאי להוכחת הנזק הוא המצאת חוות דעת רפואית . . . גם כאשר על פי הנטען מצב רפואי או נפשי גרם להפסדי שכר, אין לקבוע כלל גורף כי נדרשת המצאת חוות דעת רפואית, ויש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו, ויתכן מקרים בהם ניתן לקבוע כי הנזק הוכח באמצעים אחרים (אישורים רפואיים, מסמכים המעידים על היעדרות מהעבודה, וכיו”ב)” (ע”ע 14040-04-12 פלונית נ’ פלוני (פס”ד מה- 7.10.14)).
2. עיון בתיק בית הדין – ” . . . יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. בהתחשב בנקודת מוצא זו על בעל הדין המתנגד לעיון הנטל לשכנע כי אין להתירו. נוכח העובדה כי הנטל לשכנע את בית המשפט מוטל על המתנגד לעיון, יכול מבקש העיון להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית שכל תכליתה לבאר לבית המשפט מהו האינטרס שלו בעיון, וזאת לצורך איזון אינטרס זה מול אינטרסים אחרים.”(בר”ע 9668-08-14 שגב דאדו נ’ אדגו תקשורת בע”מ (ההחלטה מה- 12.1.15)).
3. חופשה ללא תשלום – ” . . . וכשם שעובד רשאי לסיים בכל עת בהודעה מראש הסכם עבודה לתקופה בלתי קצובה, הוא רשאי לסיים בכל עת בהודעה סבירה מראש הסכם ליציאה לחופשה ללא תשלום לתקופה בלתי קצובה.” (ע”ע 15176-05-12 ענת אהרוני נ’ אוניברסיטת חיפה (פס”ד מה- 18.1.15)).
4. פסילת תצהיר – “פסילתו של התצהיר אין משמעה כי המערער אינו רשאי להשמיע את גרסתו העובדתית בפני בית הדין בדרך אחרת, דוגמת חקירה ראשית ושמיעת עדותו בעל פה . . בכך אמנם יגרום המערער לשינוי דרך ניהול ההליך שנקבעה על ידי בית הדין והארכת הדיון שלא לצורך, אך מחדלו ניתן לפיצוי בהוצאות ואינו אמור להביא לדחייה מוחלטת של תביעתו” (ע”ע 24583-06-14 מוחמד אדם מהדי מוחמד נ’ שמש חי אחזקות בע”מ (פס”ד מה- 19.1.15)).
5. יחסי עבודה – קבלן עצמאי – “במקרים ברורים, שבהם המעסיק ידע, נוכח טיב הקשר הברור, כי מי שהוא בחר להעסיקו כקבלן הינו בעצם עובד, ובכל זאת החליט לעטות על היחס שביניהם כסות של מזמין – קבלן; במקרים שכאלה, מקובלת עליי הגישה ההרתעתית, לפיה אחת האפשרויות היא שהשכר החודשי הכולל הגבוה משכר עובד, ששולם על ידי המעסיק, יהא הבסיס לחישוב הזכאויות הסוציאליות הנתבעות בדיעבד על ידי העובד.”
” . . לא מן הנמנע כי במקרים מתאימים, שבהם נכפה למשל על עובד מעמד של קבלן נותן שירות על ידי מעסיקו כדי להתחמק ממתן זכויות כעובד; ראוי שבית הדין יחייב את אותו מעסיק בתשלום פיצוי לעובד בגין התנהגות חסרת תום לב, כמידת חוסר תום ליבו, . . . “.
השבה – קיזוז – ” . . . . לעולם לא יוכל מעסיק בתביעת השבה, לקבל תשלום מהעובד של סכום כלשהו ממלוא התמורה ששילם לו. לפיכך תביעת ההשבה של המעסיק כנגד העובד מצטמצמת בהכרח לסכומים מתוך מלוא התמורה ששולמה על ידו, שניתן ליחסם לכיסוי זכויות משפט העבודה המגן, לאור שינוי היחס שבין הצדדים ליחסי עובד ומעסיק.”
” . . . התחייבות המעסיק לשלם לעובד לא פחות מאשר שולם לו על ידו עת סברו הצדדים, כי אין ביניהם יחסי עובד ומעסיק – נשארת בעינה גם לאחר שהוברר לצדדים, כי קיימים ביניהם יחסי עובד ומעסיק. התחשיב ההיפותטי מה היה קורה אילו אותו נותן שירות היה נחשב לעובד מלכתחילה, אינו משנה לעניין זה, משום שאין הוא מבטל את החוזה הקיים שבין הצדדים.”
הגישה החישובית – “העיקרון המנחה בגישה החישובית הוא – בחינת כל הזכאויות הכספיות המגיעות לנותן השירות שהתברר בדיעבד כי הינו עובד. לכן, על פי אותה גישה, יש להתחשב גם בוותק המצטבר כמו במקרה של קביעת הזכאות לפדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשה לפנסיה, והזכאויות הכספיות הנובעות מכך, גמול שעות נוספות וכו’.
משאלה הם הדברים, מסקנת האמור איננה פסילת הגישה החישובית והעדפת גישת הפער האחוזי, אלא עריכת חישוב זכאויות מלא ונכון”.
קרי, בעת חישוב זכויותיו של קבלן עצמאי שנקבע בדיעבד שהוא עובד יש לחשב את הזכויות הסוציאליות להם היה זכאי כעובד על בסיס השכר שהיה מקבל כעובד ולהשוות את סה”כ הסכומים שלהם היה זכאי כעובד לסה”כ הסכומים שקיבל כעצמאי. (ע”ע 3575-10-11 ענת עמיר נ’ חברת החדשות הישראלית בע”מ (פס”ד מה- 21.1.15)).
6. כתב תביעה – עמלות – “כתב תביעה אמור לפרט את העובדות הבסיסיות המלמדות על עילת התביעה . . כאשר לצורך כך לא די ב”כותרות” גרידא. היינו, על מנת שנתבע יוכל להתגונן כדבעי מפני תביעה המוגשת כנגדו יש צורך כי כתב התביעה יכלול פירוט ממצה וענייני של עילות התביעה, באופן החורג מניסוח סתמי וכוללני . . . מבלי לקבוע מסמרות, ודרך כלל, כאשר עובד תובע עמלות בגין עסקאות מצופה ממנו לפרט – ככל שהנתונים ידועים לו – את העסקאות בהן מדובר” (בר”ע 23334-12-14 סינרון מדיקל בע”מ נ’ דני בן אריה (פס”ד מה- 22.1.15)).
7. ערעור – ע”י מי שלא היה צד – “. . . ככלל, למעט במקרים חריגים בהם להחלטה בסעד זמני יש השלכה ישירה על זכותו של מי שלא היה צד להליך (כגון – החלטה הקובעת שיש לסיים את עבודתו של עובד כתוצאה מקבלת בקשה לסעד זמני שהגיש עובד אחר), אין מקום לקיים דיון בהליך ערעורי על החלטת בבקשה לסעד זמני המוגש על ידי מי שלא היה צד להליך בבית הדין האזורי. ” (ער 34875-07-14 דוד צרפתי ואח’ נ’ אורן אורגיל ואח’ (פס”ד מה- 26.1.15)).
8. עיכוב ביצוע – בית הדין הארצי לעבודה לא מוסמך להורות על עיכוב ביצוע של פסק דין שהוא נתן בערעור (ע”ע 43016-09-14 עיריית רהט נ’ חאלד אל עוברה (פס”ד מה- 27.1.15)).
9. עיון חוזר – ערעור – הארכת מועד – “הגשת בקשה לעיון חוזר או הגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה אין בה כדי לשנות את המועד להגשת הליך ערעורי על אותה החלטה, ובדרך כלל היא גם אינה מהווה “טעם מיוחד” להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ”
(ע”ר 44298-12-14 נצר מוזיקה בע”מ נ’ מעיין עובד (פס”ד מה- 2.2.15)).
10. פנסיה תקציבית – צירוף תקופות – משכורת קובעת – “בעת צירוף תקופות על פי סעיף 24 לחוק הגמלאות, המשכורת הקובעת מתייחסת לשתי תקופות. התקופה הראשונה לשירות והתקופה השנייה לשירות, היא תקופת השירות החוזר. במקרה זה על פי סעיף 25(7) לחוק הגמלאות קיימות שתי דרגות, זו שבעת הפרישה הראשונה וזו שבעת הפרישה האחרונה. על פי הוראת הסעיף המשכורת הקובעת תחושב על פי הדרגה הגבוהה מבין השתיים. כשם שעל פי סעיף 20 לחוק הגמלאות דרגת הפרישה מבטאת את המשכורת הגבוהה ביותר שהיה לפורש ערב פרישתו, כך במקרה זה דרגת הפרישה צריכה לבטא את המשכורת הקובעת הגבוהה ביותר מבין שתי המשכורות בשתי הפרישות. זו הייתה תכלית קביעת הקריטריון של הדרגה הגבוהה ביותר מבין השתיים בסעיף 25(7) לחוק הגמלאות. . . . הדרגה אינה אלא אמצעי המבטא את גובה המשכורת”. קרי, הבחינה תהייה לפי הערך הכספי של כל אחת מהמשכורות הקובעות ולא לפי הדרגה המספרית הצמודה לכל אחת מהן (ע”ע 6514-10-11 מדינת ישראל- הממונה על הגמלאות נ’ גדעון פרבר (פס”ד מה- 4.2.15)).
11. חילופי מעסיקים – הודעה מוקדמת – “אין די בעובדה שהמעסיק החדש היה מוכן לקלוט את העובד באותם תנאים. הבחירה אם להמשיך באותו מקום עבודה, אם לאו, היא בחירתו של העובד ועל המעסיק המסיים את העסקתו של העובד החובה לתת לעובד את האפשרות לבחור האם הוא מבקש להמשיך לעבוד באותו המקום, אם לאו. . . .”
” . . . כל שצריך לעשות מעסיק המבקש לפטור עצמו מחובת התשלום בגין תקופת ההודעה המוקדמת הוא להודיע לעובד מבעוד מועד על הכוונה להעביר את הבעלות בעסקו לאחר, ולהותיר בידי העובד את הבחירה החופשית האם להמשיך לעבוד במפעל, אם לאו. מעסיק הבוחר לשמור לעצמו את המידע בדבר כוונתו להעביר את המפעל לבעלות אחרת ומונע בכך את חופש הבחירה של העובד, צריך לשאת בתשלום בגין הפרה זו.”
“מעסיק חדש הבוחר לפטר עובד לאחר מספר חודשי עבודה, יהא חייב בתשלום דמי הודעה מוקדמת באופן יחסי לתקופת עבודתו של אותו עובד בשירותו. תוצאה זו עושה צדק הן עם העובד אשר קיבל דמי הודעה מוקדמת (או הודעה כדין) מהמעסיק הראשון בגין תקופת העבודה שבה עבד בשירותו, הן עם המעסיק החדש אשר לא צריך לשאת בהוצאות בגין תקופת עבודה אשר לא נעשתה בשירותו מעבר לזכויות שנקבעו בחוק בהתייחס לתקופת העבודה במפעל.” (ע”ע 28597-03-11 דבוש נורית נ’ מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע”מ (פס”ד מה- 11.2.15)).
בתי הדין האזורים לעבודה פסקו:
1. גניבה ממעסיק – “כל גניבה יש לגנות ולהוקיע, וגניבה ממעסיק – ביתר שאת, נוכח יחסי האמון ששוררים בין הצדדים. המעסיק מפקיד בידי עובדיו את רכושו היקר ביותר, מקור פרנסתו, וסומך עליהם שיבצעו עבודתם עבורו בנאמנות ותוך שמירה על קניינו” (תע”א (ת”א) 4790-08 עזרא צבי נ’ ראובן את משה בע”מ (פס”ד מה- 11.12.14)).
2. הליך קיבוצי – ” . . . ביסודו של הליך קיבוצי עומדת מחלוקת קולקטיבית המתייחסת לציבור נתון של עובדים. שאלת התאמתו של סכסוך מסוים לבירור בדרך קיבוצית מותנית בשני מרכיבים: קיומה של מחלוקת מוגדרת והיותה נוגעת לקבוצה נתונה של עובדים. המחלוקת צריכה להתייחס להסכם קיבוצי, להסדר קיבוצי או לדין כלשהו. . . . מקום שמדובר במחלוקת ביחס לתחולתו פירושו או ביצועו של דין, כאשר יש אינטרס ציבורי באכיפת הוראות חוק, העניין ראוי להתברר כסכסוך קיבוצי.” (ס”ק (ים) 43570-10-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – איגוד השמירה והניקיון נ’ קבוצת מודיעין אזרחי בע”מ ואח’ (ההחלטה מה- 20.1.15)).
3. שימוע – עובדת בהריון – ” . . בסיטואציה . . . שבה ביקשה מעסיקה לפטר עובדת כשהיא בהריון, ושתקופת העסקתה התקרבה אל רף ששת החודשים הקבוע בחוק עבודת נשים, שממנו ניתן היה לפטרה באישור הממונה בלבד, היה מקום להחיל “כללי טקס’ צורניים מחמירים יחסית. . . . בנסיבות שכאלה לדעתנו נכון לחייב מעסיק לזמן לשימוע בכתב, ולהעלות על הכתב את הטענות שיש לו בקשר לעבודתה. . . . חובתו לערוך פרוטוקול שימוע בכתב. חיוב בקיום ‘כללי טקס’ צורניים מחמירים שכאלה לשימועים הנערכים בנסיבות שכאלה אמור לא רק לסייע בידי עובדות, אלא גם לסייע בידי מעסיקים, שכן ככל שבהמשך הדרך תטען העובדת שפיטוריה היו נגועים באפליה, יהיו בידיהם ראיות שבכתב להוכיח שלא כך היה” (סעש (ת”א) 47915-09-13 אלינור מויאל נ’ קבוצת גלובל אפריקה תעשיות בע”מ (פס”ד מה- 27.1.15)).
4. שכר בהשעיה – ערעור על החלטה של בית הדין למשמעת – “אכן, נקבע בפסיקה כי בית הדין זה מוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת אב בית הדין למשמעת לפי סעיף 49(א) לחוק המשמעת . . . אולם, ככל שסבר התובע שנפל פגם מינהלי בהחלטת בית הדין למשמעת, היה עליו לפנות בהזדמנות הראשונה לבית דין זה בעתירה מתאימה כנגד אותה החלטה. . . בעניין זה קובעת הפסיקה שפרק הזמן שנקבע בדין להגשת עתירה מנהלית, 45 ימים ממועד קבלת ההחלטה שמבקשים לתקוף, משמש אמת מידה בשאלה מהו משך זמן סביר לפתיחה בהליך שיפוטי המבקש לתקוף החלטה של רשות שלטונית. זאת, באין קביעה אחרת של המחוקק . . . . העיכוב של שנה וחצי עולה בגדר שיהוי סובייקטיבי מובהק ומשמעותי שיש בו כשלעצמו כדי להצדיק דחייתה התביעה על הסף, . . “.
הפרשה לתנאים סוציאליים על שכר בתקופת השעיה – ” . . שהסכום המשתלם לעובד במהלך תקופת השעייתו אינו “שכר עבודה”, שכן הוא אינו משולם לעובד תמורת עבודה. בהתאם לכך, ככל ולא נאמר אחרת בחוק, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה אישי, לא ניתן להטיל על המעביד חובה לבצע הפרשות סוציאליות בעדו.” (סע”ש (ת”א) 34968-12-12 שמעון זיסין נ’ עיריית רמלה (פס”ד מה- 8.2.15)).
