סקירת פסיקה – אפריל 2015

בית הדין הארצי לעבודה פסק:

1. כוננות – חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות – תקשי”ר – “אין בידינו לקבל את עמדת המדינה שלפיה יש להחיל את הוראות התקשי”ר בעניין כוננות ותשלום בעד קריאות פתע על עובדי הרשויות המקומיות. מדובר בהסדרים דומים אך לא זהים. אין לקבל גם את טענת המדינה כי קיים חסר בהסדר על פי חוקת העבודה שאותו יש להשלים בהוראות התקשי”ר. אין מדובר בחסר, אלא בשונות בין ההסדרים. לפיכך, לא חלה במקרה הנדון הוראת התקשי”ר שלפיה עובד שהיה כונן ביום מסוים, ונקרא לעבודה ביום אחר שאיננו כונן בו, אינו זכאי לתשלום בעד קריאת פתע. בהליך זה, אין צורך להכריע בשאלה אם עובד שנקרא לעבודה ביום בו היה כונן, זכאי לתשלום קריאת פתע או לתשלום על בסיס שעות עבודתו” (ע”ע 1606-09-10 מרדכי אליאסי נ’ עיריית שדרות ואח’ (פס”ד מה- 22.3.15)).

2. לשון הרע – “במערכת של יחסי עבודה קיימים גם ערכים נוספים שיש לקחתם בחשבון בעת יישומו של החוק וההגנות הנקובות בו, הנובעים מהיותו של מקום העבודה מעין “משפחה” מורחבת, שחבריה שוהים זה עם זה שעות רבות מדי יום ואמורים להגשים יחד מטרות משותפות. מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים . .  חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק  . . . מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלוונטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות.

עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים . . .  מאידך יש להתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתיתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות  . .  לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה – במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב – להיזהר האחד בכבודו של משנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות.

. . .  .

יש לפרש לפיכך את חוק איסור לשון הרע, בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק אך מבלי לפגוע במרקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור “משפוט” יתר של כל התבטאות.

. . .

כפי שהובהר לעיל, קיימת חשיבות לכך שמקום עבודה יהא נקי מחשש – מצד עובדים ומעסיקים כאחד – לומר את אשר על ליבם, בלא צנזורה עצמית ובלא עננה של חשש מתביעות תלויה מעליהם. מאידך, לא ניתן להתעלם מכך שדווקא במערכת של יחסי עבודה, פגיעה בשם הטוב עלולה להיות כואבת ומזיקה במיוחד. יש לשמור לפיכך על מידתיות הן בהתבטאויות, והן בפרשנות שתינתן לסעיפי החוק ודרך יישומם.” (ע”ע 46548-09-12 לירן אבידן נ’ פלאפון תקשורת בע”מ (פס”ד מה- 31.3.15)).

3. פנקס חופשה – ” . . .  את פנקס החופשה ניתן לקיים גם באמצעות “פנקסים אחרים” שהמעסיק חייב לנהלם מכוחם של חוקי עבודה שהשר ממונה על ביצועם כגון: פנקס שכר ותלושי שכר  . .  . פנקס שעות עבודה  . . .”  (ע”פ 14802-03-14 א. דינמיקה שירותים 1990 בע”מ נ’ מדינת ישראל  (פס”ד מה- 13.4.15)).

4. תגובה לתשובה לבקשה – “איננו מוצאים כל הצדקה שלא להחיל בבית הדין לעבודה את הכלל הקבוע בתקנה 241 (ג1) לתקסד”א בדבר זכות המבקש להגיש את תגובתו לתשובת המשיב.  . . . ” (בר”ע 29351-01-15 עלי אבו גריבאן נ’ יצחק מנדל (פס”ד מה- 14.4.15)).

5. קרן פנסיה – מידע לעמית – ” . . . יש להטיל על קרן הפנסיה חובות אשר יהיה בהן כדי לסייע בהגברת מימושו של הביטחון הסוציאלי וכדי לצמצם עד למינימום האפשרי את הנזק הכלכלי והחברתי העשוי להיגרם בשל העדרו של כיסוי הסדרי בטחון סוציאלי כתוצאה מתת מידע”

” . . . קרן הפנסיה אינה צריכה לייעץ לעמית.  . . . אך על קרן הפנסיה לדאוג להביא בפני העמית את עובדות היסוד המהותיות ליישום תכלית ההתקשרות הפנסיונית, ולכל הפחות להתריע בפניו על הצורך לבדוק את אותן עובדות כדי למנוע את “הנזק”, למשל, אובדן כיסוי” (ע”ע 17754-11-14 מוחמד ח’דר נ’ מנורה מבטחים פנסיה בע”מ (פס”ד מה- 26.4.15)).

בתי הדין האזורים לעבודה פסקו:

1. רשויות מקומיות – העסקת קרובי משפחה – “לפחות לכאורה יש מקום לראות זיקה בין תפקידו של מנהל מחלקת החינוך לתפקידו של מזכיר המועצה, ובמידה מסוימת גם לתפקיד מנהל מחלקת הגבייה.

די בקיומן של  נסיבות אלה, ולו לכאורה, כדי להקים דרישה למתן אישורה של ועדת מנהל השירות למינוי,  ואישור זה הוא בבחינת תנאי מתלה לעצם כניסתו לתוקף של המינוי” (פה (נצ’) 3082-01-15 עורכי דין לקידום מנהל תקין  נ’ מועצה מקומית שבלי אום אלג’נם (החלטה מה- 23.2.15)).

2. התפטרות – חשד לגניבה – בירור – “יש לסווג כהתפטרות התנהגות של עובד שמוזמן לבירור בשל חשד לגניבה אך עוזב את הבירור מיוזמתו בהתרסה, ללא מתן תשובות ענייניות לשאלות לגיטימיות שנשאל, ולאחר מכן אינו שב לעבודתו. עובד כזה מגלה בהתנהגותו שהוא גמר אומר בליבו לנתק את יחסי העבודה עם מעסיקו.”

הודעה לעובד על תנאי עבודה – “יש לפרש את יסוד “ביודעין” שבסעיף 5א לחוק הודעה לעובד בדומה לאופן בו פורשה דרישת “ביודעין” בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר לגבי מקרה של אי מתן תלוש שכר לעובד “ביודעין”. בעניין סעיף 26א(ב)(1) נקבע בפסיקת בתי הדין האזוריים שנדרשת כוונה מיוחדת שתתלווה להפרת ההוראה החוקית בה מדובר (אי מתן הודעה לעובד או אי מתן תלוש שכר), והיא כוונה שהפרת הוראת החוק תקדם אפשרות לפגיעה בזכויות העובד על ידי יצירת אי וודאות שלמניעתה נחקקה ההוראה” (סע”ש (י-ם) 51723-06-12 שמעון גנדל נ’ צרכניית החסד (פס”ד מה- 14.4.15))

3. עוגמת נפש למעסיק – עובד שאומר ללקוחות המעסיק שהשירות שמציע המעסיק יקר וממליץ להם לקבל את השירות במקום צפוי להיות מחויב בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש למעסיק (ס”ע (ת”א) 6122-01-12 יצחק אוסטרובקה נ’ אברהם בלק (פס”ד מה- 16.4.15)).

4. וועד עובדים – עובד – פעולה בניגוד לדין – “אין בנקיטת פעולה על ידי נציגי הוועד כדי להעניק חסינות למי שמבצע פעולה בלתי חוקית ובהתאם – אין להעניק חסינות למי שמבצע פעולה שאינה חוקית תחת חסותו של ארגון העובדים.

כפי שנציג ארגון עובדים לא יכול להסתתר מאחורי הארגון כדי לבצע פעולה בלתי חוקית או לפגוע ברכוש של המעסיק, ובוודאי שלא כדי לבצע מעשים שהם בגדר מעשים פליליים – כך גם עובדים לא יכולים להשתמש בנציג הארגון כ”שריון” לבצע מעשה שלא כדין תחת הגנתו. גם לעובד פרטני יש שיקול דעת ושכל ישר ועליו להביא בחשבון את השלכות מעשיו, אם כתוצאה מאלה נגרמת פגיעה במעסיק או בצד שלישי. (ס”ק (ת”א) 55967-12-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה  נ’ חברת רכבת ישראל בע”מ (פס”ד מה- 19.4.15)).

בית משפט השלום פסק:

רכב המעסיק – ” . . . חובת הזהירות של המעביד משתרעת גם על חובתו שלא לחשוף את העובד בפני סיכון כלכלי בלתי סביר . .

אין זה סביר כי המעביד יעמיד לשימושו הפרטי של העובד רכב שאינו מבוטח בביטוח מקיף, דבר החושף אותו לסיכון כלכלי גדול הרבה מעבר ליכולתו, מתוך ציפייה כי העובד יישא בנזק (ככל שזה יתרחש).

 

עובד המקבל רכב ממעבידו לשימושו הפרטי, גם אם לא באופן קבוע, זכאי לצפות כי הרכב מבוטח בפני כל הסיכונים, או כי מעבידו משמש עבורו “מעין מבטח” וכי הוא עצמו לא יצטרך לשאת בנזק שיגרם לרכב בתקופה שהוא בחזקתו, בכפוף כמובן לחריגים המצויים בפוליסות ביטוח רגילות. (ת”א (ת”א) 42791-09-13 הרצל השכרת רכב בע”מ נ’ אסף סייה  – פס”ד מה- 19.3.15)).

השארת תגובה